פסק-דין בתיק ת"ק 7304-04-13

בתאריך 22.6.12, בשפרעם, התרחשה תאונת דרכים בין רכבו של מר גסאן נג'אר (להלן: "התובע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הכשרה חברה לביטוח בע"מ ובין הגב' אסיא סואעד (להלן: "הנתבעת"), הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ.

בגין התאונה הוגשו לביהמ"ש התביעה הראשית והתביעה שכנגד, כאשר כל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה, טוען כי הנהג האחר התרשל בדרך נהיגתו.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי הכביש במקום בו ארעה התאונה הינו צר ואינו מספיק למעברם של שני רכבים לרוחבו ואחד מהרכבים חייב לרדת לשולי הכביש, כדי לאפשר מעברו של רכב האחר הנוסע למולו.

כן עולה כי הכביש במקום בו ארעה התאונה הינו בשיפוע, כאשר התובע נוסע במעלה הדרך ואילו הנתבעת נוסעת במורדו.

בתקנה 46 לתקנות התעבורה מצויה התייחסות לדרך נהיגה בכביש צר ותלול, כדלקמן:

"(א) שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים בכביש שאינו רחב במידה מספקת למעבר חופשי של שניהם, יפחיתו הנוהגים ברכב את מהירות נסיעתם ויימינו את רכבם ככל האפשר לשפת הכביש ולפי הצורך אף מעבר לשפת הכביש, עד כדי בטחון מפני התנגשות.

(ב) נפגשו כלי הרכב כאמור בדרך תלולה והנסיבות מחייבות עצירתו של אחד מהם, חייב הרכב היורד להיעצר".

בעדותו בביהמ"ש, העיד התובע בחקירתו הראשית כי מיד משהבחין ברכב הנתבעת, סטה ימינה ככל שניתן, אך הנתבעת ירדה במורד הדרך ופגעה ברכבו, בצד האחורי שמאלי שלו.

אף בהודעתו לחב' הביטוח מטעמו, תיאר התובע את אופן קרות התאונה באורח דומה.

כל שרשם בהודעה שהוגשה וסומנה תק/2 הוא כי "פנה ימינה", אך רכב הנתבעת פגע בו.

רק בחקירתו הנגדית העלה התובע לראשונה את הטענה כי לאחר סטייתו ימינה, עצר את רכבו בעצירה מוחלטת והתאונה ארעה בעת שהיה בעצירה (עמ' 2 ש' 5-6 לפרוט').

הנתבעת העידה בביהמ"ש כי משהבחינה לראשונה בתובע, הוא נסע במרכז הכביש, במהירות.

היא סטתה ימינה ככל הניתן ועצרה את רכבה בעצירה מוחלטת, אך התובע המשיך בנסיעתו ופגע ברכבה בדופן השמאלי, במראה ובשתי הדלתות.

אף בהודעה שמסרה הנתבעת לחב' הביטוח מטעמה, תיארה את אופן קרות התאונה באורח זהה, עת ציינה כי עצרה את רכבה כדי לאפשר את מעברו של התובע, אך למרות כן - פגע התובע ברכבה.

הנני מעדיפה את גירסת הנתבעת על אשר ארע על פני דברי עדותו של התובע וקובעת כי התאונה התרחשה בעת שהנתבעת היתה בעצירה בצד ימין הדרך, ככל שניתן היה לסטות ימינה, אך התובע, בעת שחלף על פני רכבה בנסיעה, פגע עם הפינה האחורית שמאלית שלו בדופן השמאלי של רכב הנתבעת.

הנני דוחה את טענת התובע כי בעת התאונה היה הוא עצמו בעצירה ואילו הנתבעת היא שנסעה ופגעה ברכבו.

כאמור, טענה זו של התובע, כאילו היה בעצירה, עלתה לראשונה במהלך עדותו בביהמ"ש בחקירתו הנגדית והתובע לא טען כך בחקירתו הראשית ואף לא בהודעתו לחב' הביטוח.

זאת ועוד, סימני הנזק שברכבים מתיישבים יותר עם תיאורי הנתבעת ותומכים בגירסתה כי בעת התאונה היתה בעצירה ורכב התובע פגע עם הפינה האחורית שמאלית שלו ברכבה שלה, בדופן השמאלי, מהחלק הקדמי של הרכב לכיוון אחורה, וחלף על פניה.

לקביעתי, אין זה הגיוני כי הנתבעת תפגע עם החלק הקדמי של רכבה בפינה האחורית של רכב התובע ותמשיך בנסיעה, תוך שהינה ממשיכה את הפגיעה ברכבה, לאורך הדופן שלו.